יצחק ואני / עמיר פרץ
עמיר פרץ
כשמחשבותי חוזרות אל יצחק רבין ז”ל, מיד קופצות לנגד עיני תמונות של יצחק במפגשים שונים בכנסת, בקמפיין הבחירות ב-1992, במשרד הביטחון, במפגש עם קבוצות שונות ומגוונות באוכלוסיה, בחנוכת מפעלים חדשים. רבין גיבה את צעדיי הראשונים בשירות הציבורי כראש העיר בשדרות כשהוא כיהן כשר ביטחון וסייע לי בתחומים רבים, אך מבחינתי הרגעים המרגשים ביותר היו רגעי המנוחה שלו במהלך הסיורים בדרום, כשהגיע לביתי בשדרות. אני זוכר את ההתרגשות הגדולה בכל פעם כשהיה מגיע. רעייתי אחלמה וילדיי, השכנים, החברים שרצו להתחכך בחברתו של יצחק רבין. והוא מתיישב על הספה בביתי ומביט על הילדים שמשחקים "חמש אבנים" על ריצפת הסלון וההמולה גדולה. אני מנסה לשכנע את הקטנים למצוא מקום אחר למשחקם הסוער ומבקש שיתנו לנו קצת שקט, והם עונים: "אנחנו לא מפריעים לכם, אתם מפריעים לנו כי זה הבית שלנו״. יצחק היה פונה אליי בחיוך ואומר לי ״הם צודקים, זאת רצפת המשחקים שלהם״. ואז הוא יורד מהספה, מתכופף אליהם, מחבק אותם ומצטרף למשחק. זה היה יצחק המצביא והמדינאי הקשוח. אך גם האבא, הסבא הרך שילדים כבשו את ליבו יותר מכל דבר אחר, וההסבר לכך הוא פשוט וכך גם הדגיש: כל מה שעשה - עשה כדי להבטיח את עתידם.
עדיין לא מאמינה שרבין נרצח.
חברת הכנסת מרב מיכאלי
מכירות את זה שילדות וילדים קטנים לא יכולים לתפוס משהו אז הם חוזרים על זה שוב ושוב ושוב, אלף פעם, עד שהמח שלהם מתרגל לרעיון? 24 שנים עברו מאז ועדיין אין יום שבו אני לא אומרת לעצמי "זה לא יכול להיות שרבין נרצח". אני לא מאמינה שהוא נרצח. 24 שנים והמח שלי לא מתרגל לרעיון. 24 שנים והנפש שלי לא משלימה עם ההחמצה. כמעט כל יום אני עוברת ליד האנדרטה בככר רבין ואני זוכרת את הנאום של ראש הממשלה יצחק רבין בעצרת שמיד אחריה נרצח. הוא דיבר כל כך בבירור, כל כך בפשטות, כל כך באחריות. וגם, כמו שאמר בעצמו, בהתרגשות. אני קוראת אותן ומתרגשת כל פעם מחדש. "הממשלה הזאת... החלטנו לתת הזדמנות לשלום, שלום שיפתור את את מרבית בעיות מדינת ישראל". "אני מאמין שיש סיכוי לשלום, סיכוי גדול, וחייבים לנצל אותו. למען אלה שעומדים פה, למען אלה שאינם עומדים פה, והם רבים בעם". “אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית. חייבים לגנות אותה, בתבונה, להוקיע אותה ולבודד אותה. זו לא דרכה של מדינת ישראל". "זה כרוך בקשיים. גם במכאובים. אין דרך לישראל בלי מכאובים. עדיפה דרך השלום על דרך המלחמה". 24 שנים ואלה שהסיתו נגד רבין ונגד השלום ממשיכים להסית נגדם ונגדנו גם היום. כל יום. אבל לא ניתן לכל השותפים האלה להסתה, לאלימות ולרצח יצחק רבין להשכיח את האמת. אנחנו יודעות ויודעים מה צריך לעשות ויש לנו הכח לעשות את זה. יצחק רבין הביא לישראל חזון לבטחון ולשלום. למדינה מוסרית ואמיצה שעושה את הדבר הנכון, גם עם שכניה ושכנותיה וגם בין האזרחיות והאזרחים שלה. 24 שנים ואני לא מצליחה להשלים עם האבדן. כשנצליח להמשיך את פעלו של יצחק רבין אוכל גם להתחיל להפרד ממנו. על זה אני עובדת.
רבין ואני / עמר בר-לב
ח"כ עמר בר-לב
היה לי הכבוד להכיר את יצחק רבין בתקופות שונות בחיי, ברגעי אושר ושמחה, ברגעים של החלטות הרות גורל וברגעי חשש וחרדה. כנער, הכרתי את משפחת רבין בעת שאבי חיים בר-לב, היה סגנו של רבין במלחמת ששת הימים. בתו, דליה, בת גילה של אחותי הגדולה זהר, ובנו יובל צעיר ממני בשנתיים. הורינו היו דור אחר, דור של אנשים שהקדישו את כל מרצם למען ביטחון המדינה, בעוד אנו הילדים התחממנו לאורם. שנים מאוחר יותר, ואני כבר מפקד צוות בסיירת מטכ"ל והוא ראש ממשלה (בקדנציה הראשונה), אני זוכר אותו שולח אותנו לאנטבה לשחרר את בני הערובה הישראלים שנחטפו שם. יותר מכל, אני זוכר מאותה תקופה את אותן דקות מרגשות לפני שהכוח בפיקודי עולה על מסוקים בדרך למבצע נועז הרחק מעבר לקוי האויב, ורבין כראש ממשלה מגיע עם רכב השרד, עוצר לצד המסוק הראשון כאשר מנועיו רועמים, יוצא מהרכב ונפרד ממני בלחיצת יד. הרעש המחריש של הרוטורים המסתובבים כמעט ולא אפשר לנו להחליף מילים. אני זוכר את מבטו של רבין, שהיה תמיד חסכן במילים, נועץ בי, קצין צעיר בן 23 - היה זה מבט עמוק וחודר, מבט שמעבר למילים, שכל משמעותו הוא לוודא ששנינו מבינים את הסיכון לחיי הלוחמים אל מול התרומה לה זקוקה ישראל לביטחונה. עשור מאוחר יותר, ואני כבר מפקד סיירת מטכ"ל ורבין שר ביטחון, ההכרות בינינו הלכה והעמיקה ושוב נפגשתי פעמים רבות באותו המבט. היה זה בדרך כלל בלשכתו במשרד הביטחון, לאחר שאני מציג לו עוד מבצע נועז לביצוע מעבר לקווי האויב. ורבין בשקט שלו, יורד לפרטי הפרטים, שואל ומתחקר. לבסוף, רגע לפני ההחלטה הסופית, שוב אותו מבט עמוק, שמשמעותו לא השתנתה עם השנים - לוודא ששנינו מבינים את הסיכון לחיי הלוחמים אל מול התרומה לה זקוקה ישראל לביטחונה. ועשור נוסף לאחר מכן, כשרבין בפעם השנייה ראש ממשלה ואני חזרתי בפעם השלישית לשרות בצה"ל, אני חבר בצוות המו"מ הצה"לי להסכם עם הפלסטינים 'עזה ויריחו תחילה' ולאחר מכן להסכם השלום עם ירדן, אני מוצא עצמי מדי פעם לצידו שוב למטרה משותפת, מתוך אותה אמונה והפעם - שהשלום הוא הדרך להבטיח את ביטחוננו ועתידנו כאן. כמו רבין, שראה את האויב גם דרך כוונת הרובה וגם פנים אל פנים במו"מ לשלום, כך גם אני, וידענו מה הדרך המועדפת לשמור על מדינת ישראל, אזרחיה וביטחונה. מחויבותנו תמיד לאחוז ביד אחת בנשק, ולהושיט יד שניה לשלום. בנוסף לדרכו המדינית-ביטחונית, רבין עסק לא פחות בצמצום הפערים בחברה הישראלית, בעיקר באמצעות חינוך. לאחר הירצחו, הצטרפתי לתנועת "דור שלום" שלקחה על עצמה להמשיך את מורשת רבין. במסגרת מורשתו החברתית, הקמתי את תנועת "אחריי!" למתן הזדמנות טובה יותר לשילוב בני נוער מהפריפריה בחברה הישראלית באמצעות שרות משמעותי בצה"ל. את 'אחריי!' הובלתי במשך 15 שנה והאמנתי תמיד שכך ממשיכים אנו, העוסקים בעשייה והיוזמה החברתית, את דרכו ומורשתו. הרי זהו בדיוק היה חזונו של רבין - לצדק ושוויון הזדמנויות, להוביל לחברת מופת ולמתן הזדמנות שווה לכל. לאחר הירצחו ובמרחק הזמן וההתרחשויות, עולים ניסיונות חוזרים ונשנים להפריד בין רצח רבין לבין דרכו הפוליטית ומורשתו. רבין נרצח על דרכו ולכן כל מי שחשוב לו לפעול למען מורשתו של רבין חייב לקשור זאת לדרכו המדינית, הביטחונית והחברתית. מאבק זה על מורשתו של רבין מתעורר לא פעם סביב העצרת השנתית לזכרו. לא פעם מארגניה מנסים לשוות לעצרת צביון של אחדות, מתעלמים מהדרך עליה נרצח ראש הממשלה, מהגורמים והזרמים בחברה הישראלית, מפסקי דין רודף שהוציאו רבנים אשר כל אלו נתנו רוח גבית לרוצח הנתעב. כך גם במערכת החינוך, בפרקים העוסקים ברצח ראש ממשלה מתחמקים מאזכור אותם זרמים ואותה הסתה שהייתה כנגדו חודשים ארוכים לפני הרצח. ניסיונות שכתוב, מחיקה ושכחה מתעתעים בזיכרון הקולקטיבי שלנו, ומטשטשים אט אט את חזונו ומורשתו של רבין.
הכתובת היתה על הקיר
ערן חרמוני
כן, אני זוכר את רבין. הצטרפתי לנוער עבודה בשנת 1994 כשרבין היה ראש ממשלה. אני זוכר איך אני וחבריי הרגשנו שאנחנו נמצאים בתקופה היסטורית. זו היתה התקופה שלימדה אותי מה משמעות הביטוי ״משק כנפי ההיסטוריה״. חזינו בפריצת הדרך ההיסטורית עם הפלסטינים. בחתימת הסכם השלום עם ירדן. כל יום התעוררנו לכותרות משנות מציאות בעיתון. לפעמים היה מדמה שפרק זמן של דורות, מתכנס לו בחודשים ספורים. בימי שישי נסעתי באוטובוס מגבעת שמואל שבה גדלתי לצומת גהה להפגנות תמיכה ברבין ובשלום; הפגנו שם עם שלטים ״עם חזק עושה שלום", ״רבין איתך לשלום". חיים אברהם ז"ל, אביו של החייל בני אברהם ז"ל שנחטף בידי חיזבאללה בהר דב, היה מגיע גם הוא בכל יום שישי מביתו בפרדס כץ. הוא היה העוגן של הפעילות. זה היה המשלט שלנו, ולא זזנו ממנו גם כשחטפנו קללות ואיומים, ואפילו ספגנו אלימות פיזית. כן, זו היתה גם תקופה של המון הסתה. מולנו תמיד הפגינו אנשי ימין. ירקו, קיללו. לכל מקום שרבין הלך הובאו מפגיני ימין באוטובוסים. אני זוכר שהגעתי עם פעילים של נוער העבודה ללוות ביקור של רבין בעיר לוד. בכניסה לעירייה המתינו כ- 250 פעילי ימין שהגיעו מהתנחלויות עם שלטי ״רבין בוגד״; הם היו מגיעים ממש עד אליו. מרחק יריקה. הוא היה יוצא מלווה בשנים-שלושה מאבטחים ושוטרים. המונח 'שטח סטרילי' לא היה אז מוכר. לא האמינו שיירצח פה ראש ממשלה. ביום חמישי שלפני העצרת הברזתי מהלימודים ונסעתי למשרדים של נוער העבודה ליד כיכר דיזנגוף. הכנו שלטים לעצרת.כתבנו על שלטים מפוליגלים של 'העבודה' עם טושים את שמות הישובים שבאנו מהם: גבעת שמואל, טירה, קרית אתא וכו'. אח"כ הלכנו לנחלת בנימין וחילקנו פלאיירים עם הזמנה לעצרת. לפתע הגיעו פעילי ליכוד, זרקו עלינו ביצים ויצרו מהומה. לא אשכח איך צוות טלוויזיה ליווה אותנו, ואחד מהח'ברה מהנוער אמר להם: זה יגמר ברצח. ביום ההפגנה הכיכר התמלאה מקצה לקצה. היתה תחושה של אופוריה, של תקווה. עמדתי בשורה הראשונה עם ההמונים וממש נדחפנו על ידי ההמון. החלטנו להיכנס למזרקה. הלכנו מסביב לבריכה לצד השני, ונכנסנו למים. השלט "גבעת שמואל" שהכנתי, היה עמי לכל אורך הדרך. רקדנו, שמחנו. רבין ראה אותנו מהבמה וחייך. הרגרשנו ברקיע השביעי. אני זוכר את המהומה שלאחר היריות. את עשרות השוטרים שראיתי לפתע רצים בריצת עמוק באבן גבירול, וריח מוזר של אבק שריפה. נסענו חזרה הביתה בהסעה של נוער העבודה לגבעת שמואל, ובדרך שמענו את הדיווחים ברדיו. ואז הגיעה ההודעה של איתן הבר. יצחק רבין נרצח. בכי פרץ באוטובוס. הלם מוחלט. הגעתי הביתה ויחד עם אחי הגדול נסענו לאיכילוב, עמדנו עם אזרחים רבים שהתקבצו בחוץ והדלקנו נרות. למחרת, כשנסעתי לביה״ס בקו 45 היתה דממה, כולם הקשיבו לרדיו, הייתה תחושה של אבלות. כבדות. אח"כ נסענו לכנסת לחלוק לרבין כבוד אחרון ולחלוף ליד הארון שהוצב ברחבת הכנסת. עמדנו שעות בתורים הארוכים. מאות אלפי אנשים שהתקבצו וחיכו בסבלנות. אני זוכר שלידנו בתור עמדה קבוצה גדולה של בני נוער ערבים, שהיה להם חשוב להגיע ולהתאבל על ראש ממשלת ישראל שנרצח במאבק על השלום. שם הבנתי שאני, שאנחנו, מוכרחים לעשות משהו. שאסור לנו לשבת בבית, לראות מראות של הסתה, להבחין בקיצוניים מרימים ראש - ולתת להם להכתיב את הטון. אנחנו מוכרחים לקחת את גורלנו בידינו. להיות מעורבים. פעילים. להילחם על הערכים והאמונות שלנו. להמשיך את הדרך של רבין. לשמור על מורשת רבין. יצחק רבין סימל מנהיגות אמיצה עם חזון של תקווה. מנהיגות שמבקשת לשנות את המציאות, ולא להיכנע לה. מנהיגות ששמה את האינטרס הציבורי, את טובת הציבור, את טובת ישראל במקום הראשון. מנהיגות שמוכנה להקריב מעצמה למען הכלל.
דרך שעוברת מדור לדור
מדי פרידמן
כל חיי גדלתי על ברכיי סיפורי מפלגת העבודה. הדרך. הערכים. אהבת האחר וחלום השלום. אבי שנפטר השנה אברהם אלי פרידמן ז"ל היה תמיד מספר על רבין בבית, וגדלנו על סיפורים אלו ופעלנו איתו כשליחות למען המפלגה וכרצון לשנות ולשפר. מאז מותו קיבלתי חיבוק ענק ממשפחת המפלגה והתחלתי לעבוד במפלגה. הרגשתי שהגעתי הביתה. ראיתי לנכון לעלות תמונה שתלויה בבית הוריי. אבי מקבל צל"ש מהנשיא שזר והרמטכל יצחק רבין.
רבין איש של יושרה וצניעות
יצחק מטלון
אחת לשנה נהגנו החבורה של רבין להתכנס למפגש גיבוש כיפי.אחד מהמפגשים התקיים בחוף הים בקיסריה וכל אחד מהמשתתפים התבקש להשתתף במימון האירוע.איש הביטחון שליווה את יצחק ולאה התקשר אלי וביקש שאתה לקבלם .מיד בהגיעם נפתח חלון הרכב ולאחר אמירת שלום ותודה הגיש לי רבין מעטפה הוסיף ואמר: זה התשלום עבורי ועבור לאה.הייתי די נבוך והבינותי שלא אצליח לשנות החלטתם.מקרה דומה באחד הסיורים שלנו בצפון הקדמנו להגיע ליעד הראשון יצחק הציע שנעצור ועשתה קפה (כמובן עם סיגריה קנט) .סיימנו שילמתי עבור הקפה והעוגה והמשיכו הלאה למחרת מתקשרת מזכירתו של יצחק ומבקשת שאגיע ללשכה שם מוסרת לידי מעטפה עם כסף בעבור הקפה.היכן ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא?
סדר פסח שני
דוד טבח
סדר פסח שני עם יצחק רבין עולים חדשים וותיקים ביפו בשיתוף בני ברית. ההסתדרות והמפלגה וערית תל-אביב יפו 18 4 1992 יהא זכרו ברוך תנצבה
קפה בוץ לרבין
אן באר
יצא לי להכין קפה בוץ שלא אשכח מעולם. הייתי בתחילת שנות השמונים סטודנטית בת 17 שרק עלתה מפריז ללמוד בירושלים מדעי המדינה. גוייסתי במיידית לתא אופק של מפלגת העבודה. ערב אחד, יצחק רבין בא לדבר איתנו והטילו עלי להציע ולהכין לו את הקפה. ״תקשיב׳ טוב: חצי בוץ, שליש סוכר והשאר מיים״. למדתי משהו מהאיש הזה.
רבין היה הקצין שלי במבצע סיני.
יצחק בר-לב (נסימיאן)
"...נאסר מחכה לרבין אי י יי..." הזמריר שלא ישכח מזכרוני ....