חברים וחברות יקרים,
לפני שנה בחרתם בי לתפקיד יושב ראש מפלגת העבודה ומועמדה לראשות הממשלה.
מרגע בחירתי, וכפי שהתחייבתי, אני פועל ללא לאות למען שתי מטרות משלימות –ניצחון המפלגה בבחירות הקרובות, והכנת תכניות עבודה ליום שאחרי הניצחון –כיצד נהפוך את ישראל למדינה טובה יותר.
בשם מטרות אלה יצאנו, אני יחד עם אנשי ונבחרי המפלגה, למסע לאורכה ולרוחבה של החברה הישראלית. בשנה שחלפה
קיימנו אינספור כנסים ביישובים ובערים בישראל, מצפון ועד דרום, קיימנו סיורי שטח רבים ברחבי הארץ ונפגשנו עם עשרות
רבות של קבוצות, נציגים ופעילים. נפגשנו עם תושבי מרכז ותושבי הפריפריה, עם צעירים וגמלאים, עם יהודים וערבים, עם
קיבוצניקים, מושבניקים, עולים וותיקים. בכל יום אנחנו פוגשים חלקים נוספים מהמגוון האינסופי שהוא אזרחי ישראל, ואין
מקום אליו אנחנו לא מגיעים לשם משימה זו.
במהלך השנה הזו למדתי המון. האזנתי וניהלתי התייעצויות ושיחות עומק עם מומחים מכל התחומים – כלכלה וחברה, אנשי
אקדמיה וצבא, אנשי רוח ודעת. הקשבתי והשכלתי גם מחברי מפלגה מסורים ודעתניים וגם מאזרחים מודאגים המבקשים
לחלוק עימנו את אשר על ליבם. במפגשים הללו נפגשתי מקרוב עם בעיות, קשיים ומצוקות, אך גם שמעתי יוזמות ורעיונות
מצוינים שמגיעים לא רק מתיאוריות וחקר אקדמי, אלא עולים מהשטח. וכל העת הובילה אותי האמונה שהנהגה אמיתית
חייבת לשמוע מאזרחיה באופן בלתי אמצעי איך הם רואים את חייהם ועתידם בארץ הזאת, הארץ שלנו. הובילה אותי האמונה שחובה עלינו לחפש ולחקור ולהרחיב את הידע המשותף שלנו –כדי שנגיע לשלטון מוכנים, כדי שנדע מה הדרכים הכי טובות להחזיר את הארץ שלנו למסלול שפוי, מוצלח ומצליח, לקראת עתיד טוב יותר.
כמו בכל מסע ארוך, גם שנה זו התאפיינה בעליות ומורדות, ברגעים של הצלחה אל מול ברגעים של קושי. לצד פעולות נכונות ומדויקות, נעשו גם טעויות. אך כדברי דוד בן גוריון –היסטוריה לא כותבים, היסטוריה עושים. אנחנו חרשנו וממשיכים לחרוש את הארץ לאורכה ולרוחבה, בדרך לשנות את מסלולה של מדינת ישראל לכיוון טוב יותר, והצעד הראשון לשם הוא ניצחון בבחירות.
במסע שהחלנו בו לפני שנה פגשנו עשרות אלפי ישראלים שרוצים שינוי. בישראלים שמאמינים שאפשר במאמץ משותף, להחליף את השלטון בישראל. כל יום שעובר מחזק אצלי את הידיעה שאנחנו יכולים להצליח. ביחד אנחנו נוביל את השינוי שהמדינה כה זקוקה לו –נחזיר את הסולידריות ונעצור את ההסתה והפילוג, נחזור לדבר על פתרון הסכסוך ולא רק הפוגות של שקט בין סבבי אלימות ומוות, נטפל טיפול עומק בעוני שהולך ומתרחב ומאיים גם על מעמד הביניים, ניצור תקווה כלכלית לצעירים ונבטיח רווחה גם לקשישים, לנכיםולחלשים בקרבנו. במהלך המסע פגשתי עשרות ומאות אלפים שרוצים תקווה לישראל אחרת, טובה יותר, ואנחנו יכולים להעניק את התקווה הזאת..
אני יודע כי המטרה נראית לעתים קשה להשגה. המצב הפוליטי בישראל והתנודות בסקרים מביאים לא אחת לתחושת רפיון
המחלישה את כוחנו. אני מכיר באחריותי לשנות את המגמות הללו. בעבודה קשה, בעמידה נחושה לצד הציבור ובמאבק אמיץ מול ממשלת הימין הכושלת ובעיקר בשיתוף פעולה עם חברי למפלגה, אני מבטיח להוביל את המחנה לדרך של ניצחון, ואת ישראל לדרך של תקווה.
בסיומה של שנה אינטנסיבית זו וכשפנינו קדימה –אני גאה לשתף אתכם בפירות הראשונים של מסע הלמידה והחשיבה שצעדנו בו השנה – מסמך “אבני דרך”, המהווה תמצית של החזון והדרך אליה אני מוביל.
אין זה מצע מפורט לסעיפים ותתי סעיפים, אלא חיבור תמציתי המשרטט את קווי המתאר של מדינת ישראל כפי שאני רואה אותה בחזוני, כפי שאני רוצה שתהיה ואאבק שתהפוך להיות. המסע שלנו רק התחיל. אנחנו ממשיכים בכל העוצמה ולא נעצור עד שנגיע לשלטון ונשנה את הכיוון אליו צועדת מדינת ישראל.
אני קורא לך להצטרף אלינו למסע. כוחנו הוא במספרנו –ובעיקר בחזוננו לעתיד טוב יותר, ובאמונה שאנחנו יכולים להצליח
להוביל אליו.
שלך
אבי גבאי
הביטחון שלנו, מבית ומחוץ, הוא אבן היסוד לקיום שלנו כאן. ביטחון אסור שיהיה רק הבטחת בחירות או מקור להתנגחות פוליטית. הביטחון הוא בסיס קיומי שמחבר את הצרכים של כל הישראלים. הביטחון שלנו מחייב אותנו להיות המעצמה החזקה ביותר במזרח התיכון, ולשמור על יתרוננו הצבאי והביטחוני בכל עת. אך הביטחון שלנו הוא גם האופק המדיני והבינלאומי שלנו. השותפות שלנו עם מדינות העולם ועתידנו עם שכנינו במזרח התיכון. ביטחון הוא גם החוסן החברתי שלנו, הערבות ההדדית בינינו, והיכולת לשמור על לכידות, גם בשעות מבחן לאומיות וגם בימי שגרה. את הביטחון שלנו עלינו לשאוב מעצמנו, לזכור את עוצמתנו ולהאמין בכוחנו, ולא להיתלות באיומים והפחדות כבסיס לבניית דוקטרינת הביטחון.
“אנו מאמינים במדיניות של חתירה להסכם מדיני לצד אגרסיביות ביטחונית. ההחלטה לא להחליט איננה אופציה של מדינה חפצת חיים. באמצעות נקיטת יוזמה, בניית אמון, הדדיות והדרגתיות עלינו לנסות להגיע למתווה לסיום הסכסוך תוך שמירה הדוקה על האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל”
מדינת ישראל היא מדינה עם כלכלה חזקה ומשגשגת – אבל רק מעטים נהנים ומרגישים את הפירות של השגשוג. מדינה טובה היא מדינה שהכלכלה החזקה שלה מחלחלת מטה ומגיעה לאזרחים, מדינה שבונה מערכת של שירותים חברתיים מצוינים שמספקים לכולם – צעירים, גמלאים, משפחות עובדות וגם לחלשים ביותר בחברה – רשתות הגנה וביטחון כלכליים. כמעט כלל הציבור בישראל חשוף לחששות כי חייו ידרדרו ברגע אחד ממצב של ביטחון כלכלי למצב של קושי והישרדות. המדינה חייבת לשחק תפקיד מרכזי בלהבטיח לכל אזרחיה את ההזדמנות להיעמד על רגליהם, ובמקרה של כישלון לקבל הזדמנות לחזור ולהצליח. את רשתות ההגנה עלינו למקד בנקודות הקריטיות והחיוניות במסלול החיים, ולפתח בהן את השירותים הציבוריים והממלכתיים הטובים ביותר.
“היינו פעם מדינה ענייה עם אזרחים שלא חשו מחסור. היום אנחנו מדינה עשירה עם אזרחים שבקושי שורדים כלכלית. הגיע הזמן שמדינת ישראל תחזור לדאוג בראש ובראשונה לאזרחיה”
למדינת ישראל יש את כל המשאבים להצליח. יש בה אנשים נפלאים, מוכשרים ויצירתיים, יש בה ידע עצום, יש בה תעוזה ואומץ ויש בה גם כסף – הרבה מאוד כסף. אך השלטון הנוכחי לא מנהל נכון את המשאבים הנפלאים האלה. במקום לתרגם אותם למערכת ציבורית יעילה ומתפקדת, מערכת שעובדת בשביל האזרחים ומייצרת עבורם את השירותים הכי טובים, ההנהגה הנוכחית עסוקה במקרה הטוב בהתכתשות והישרדות פוליטית בלתי פוסקת, בספינים ובסיפורים, ובמקרה הרע בדאגה לקבוצות של מקורבים וסחטנים… מדינה טובה היא קודם כל מדינה שבה המנהיגים קמים בכל בוקר ושואלים את עצמם איך דואגים לכלל הציבור – מהן הבעיות והמצוקות העיקריות של האזרחים ואיך אפשר לפתור אותן.
“למנהיג טוב יש שתי משימות עיקריות. הראשונה היא מינוי אנשים טובים תחתיו. והשנייה היא אחריות ליצירת תרבות שלטונית שרואה את הציבור. ממשלה בראשותנו תייצר מהפך ניהולי ותוביל מהלך של שינוי התרבות השלטונית בישראל”
המדינה הזו שייכת לכולנו: לאנשי המרכז ולאנשי הפריפריה, לדתיים ולחילוניים, לשמאלנים ולימנים, ליהודים, לדרוזים ולערבים, לצעירים, לגמלאים, לעולים החדשים – לכולם. אבל למרות שהמדינה הזו היא שלנו ביחד, הממשלה הנוכחית עובדת קשה כדי לשכנע אותנו לשנוא זה את זה. הפוליטיקה המפלגת והמשסעת של ממשלות נתניהו חלחלה עמוק לתוך החברה הישראלית ויצרה בה שבר של ממש. את התפרים העדינים שמחברים את כל חלקי החברה הזו חייבים לחבר מחדש. כדי להגיע לשם עלינו לעבור דרך מה שמחבר בינינו, דרך המאחד והמלכד – דרך כבוד, הדדיות וגם דרך ממלכתיות. כי מדינה טובה היא מדינה ממלכתית, מאחדת, מלכדת ומכבדת. מדינה ששייכת לכולם. הנהגה אמיתית פועלת רק לטובת המדינה ואזרחיה, ולא משסה אותם זה בזה לצורך שרידות פוליטית. הנהגה אמיתית רואה ופועלת למען כל אזרחי המדינה, לא רק למען אלה שבחרו בה
“הסיפור שלי הוא סיפור של גשר. גשר בין זהויות רבות בחברה הישראלית. זה סיפור עם מורכבות גדולה אבל עם הזדמנות ענקית. הזדמנות לאחדות ולחיבור, לשיח שבונה ולא מפלג”
הצעירים שלנו הם לא רק ילדינו ונכדינו. הם העתיד שלנו, העתיד של המדינה והעתיד של קיומנו כחברה משגשגת. אבל אחרי שנים שבהן ידענו לייצר רצף של צמיחה ושגשוג בין הדורות – הרצף הזה נתקע והשאיר אותם מאחור. הצעירים שלנו נפלאים. הם יצירתיים, אינטליגנטיים, אכפתיים וחדורי רצון לקחת חלק בבנייה של העתיד – כאן בבית שלהם, במדינת ישראל. אבל כשיוקר המחייה, הדיור, החינוך והבריאות מכבידים כל כך, כשהחיים מלאים באי ודאות ביטחונית וכלכלית, – הם עלולים לאבד את התקווה ולחפש מקום אחר לבנות בו את ביתם ועתידם. אסור לנו לתת לזה לקרות. כמי שמבין לעומק את הקשיים והחששות של הצעירים שלנו, אני מתחייב לפעול למענם, למען כולנו.
“המבחן הכי חשוב של ממשלה הוא היכולת לאפשר לדור הבא להרגיש שהמקום הזה הוא הבית שלו. לתת לצעירות ולצעירים את האפשרות לדמיין כאן עתיד, לבנות קריירה, להקים משפחה, להגשים חלומות”.
חברות וחברים, תיארתי בפניכם במעט מילים את מדינת ישראל כפי שאני רואה אותה, כפי שהיא צריכה ויכולה לצמוח, כפי שאני מבטיח לשנות אותה לאחר שננצח בבחירות. הצטרפו אלי, ויחד נצמיח את ישראל להיות מדינת מופת, כפי שהיא יכולה וצריכה להיות.
או התקשרו 3590*